פסק-דין בתיק ת"ק 23683-11-12

            לטענתה, ביום 9.7.2012 פנה אליה הנתבע בבקשה שתייצג אותו בעסקת רכישת דירה. הנתבע מסר לתובעת כי בידיו הון עצמי שיספיק לתשלום הראשון וכי היתרה תשולם מכספי משכנתא שאושרה לו בבנק הפועלים.

            התובעת החלה בבדיקת מצב הזכויות בנכס, לרבות הוצאת נסח רישום בלשכת רישום המקרקעין ווידאה בעיריה שלא קיימים חובות בגין היטל השבחה ומיסים. בנוסף, טענה התובעת כי נגשה ללשכת רישום המקרקעין לצורך קבלת תקנון הבית המשותף ותשריט. לטענתה, נאלצה לבטל פגישות שנקבעו לה, מאחר וב"כ המוכרים עמד על כך שיחתם הסכם בתוך מספר ימים, שאחרת יהיו המוכרים חופשיים למכור את הנכס לאחרים. התובעת נהלה, לטענתה, מו"מ עם ב"כ המוכרים והמוכרים עצמם, בעניין אופן התשלומים והכינה את מסמכי ההסכם.

            בנוסף, פנתה התובעת לבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ לקבל רשימת שמאים לצורך עריכת שומה של הנכס, טרם חתימת ההסכם, ובתוך זמן קצר אכן הוצאה שומה. אלא, שהשומה בסך של 580,000 ש"ח, היתה נמוכה מהמחיר שסוכם בין הנתבע למוכרים (655,000 ש"ח).

            התובעת עדכנה את הנתבע בדבר גובה השומה ובנוסף, בקשה ממנו לשלם מחצית משכר הטרחה שסוכם ביניהם אולם, הנתבע סרב לכך. חרף פניות חוזרות ונשנות, סרב הנתבע לשלם את שכר הטרחה ומסר לה לאחר מספר חודשים מכתב בשפה הרוסית, במסגרתו הסכים שלם לה שכ"ט לפי שיקול דעתו, בסך של 300 ש"ח עד 400 ש"ח.

            התובעת צרפה לכתב התביעה העתקים מנסח הרישום, טיוטת הסכם המכר, בקשה לרישום הערת אזהרה עם פרטיהם של התובעים, טפסי דווח על העסקה לרשויות המס, שטר העברת זכות שכירות (המסמכים אינם חתומים, מטבע הדברים), שומת הנכס, דו"חות מים וארנונה מהעיריה בנוגע לנכס והתכתבויות בין הצדדים.

2.         הנתבע טען, כי ביום 10.7.2012 פנה לתובעת טלפונית לצורך ייעוץ בקשר לחוזה רכישת דירה. הוא מסר לה בעל פה פרטים בנוגע למצבו הכלכלי והדגיש כי החלטתו בדבר רכישת הדירה תלויה בהערכת השמאי. לכן, היה מוכן, לטענתו, לשלם באופן עצמאי את שכ"ט של השמאי כדי שיעריך את ערך הדירה טרם חתימת ההסכם.

            השמאי בקר בדירה ביום 11.7.2012 אך לא מסר את שומתו במקום. לטענת הנתבע, באותו יום, למרות שטרם הוצאה שומה רשמית, החלה התובעת להכין את החוזה ומסרה לו בעל פה את גובה שכר טרחתה. לטענתו, לא דובר על מצב בו לא ירצה לרכוש את הדירה.

            ביום 15.10.2012 הודיעה לו התובעת כי השמאי העריך את שווי הדירה בסך של 580,000 ש"ח. לכן, רכישת הדירה הפכה לבלתי אפשרית מבחינתו. ביום שלמחרת, התקשרה אליו התובעת ובקשה ממנו לשלם לה את מלוא שכר הטרחה בסך של 3,800 ש"ח, למרות שמדובר בסכום שסוכם למצב בו יחתם הסכם. לאחר מספר ימים קבל מכתבי דרישה בדואר רשום לכתובת מגוריו ולמקום עבודתו. הנתבע טען, כי לא הצליח ליצור קשר עם התובעת ואף הגיע למשרדה אך לא היה שם איש. לאחר שלושה שבועות יצרה איתו קשר פקידה ממשרדה של התובעת ואיימה להעביר את התיק לבית המשפט. הנתבע נסה ליצור קשר עם התובעת אך לא הצליח ובאותו יום בקר אצל חמישה עורכי דין ואסף מידע בנוגע למחיר עסקה שלא מומשה בפועל. למחרת, הגיע לטענתו למשרדה של התובעת בכוונה לפתור את העניין אולם, התובעת לא היתה במשרד וחזרה אליו טלפונית לאחר מספר שעות, ואיימה כי במדה ולא ישלם, היא תפנה לבית המשפט.

3.         במהלך הדיון שהתקיים בפני, נעשה ניסיון לפשר בין הצדדים ואף ניתנה להם הצעה לסילוק התביעה בפשרה, לאחר שכל אחד מהם טען טענותיו באריכות. מאחר והצדדים לא הגיעו לידי הסכמות, הם נחקרו קצרות האחד על ידי השני, ענו לשאלות בית המשפט וסכמו את טענותיהם. ראוי להבהיר, כי הנתבע התקשה מעט לנהל את הדיון בשפה העברית ולכן, בעת הצורך, לבקשתו, תורגמו הדברים על ידי הקלדנית.

4.         אין חולק, כי הנתבע פנה לתובעת על מנת שתייצג אותו בעסקת המכר. בעת ההתקשרות, סוכם בין הצדדים כי התובעת תהא זכאית לשכר טרחה בסך של 3,800 ש"ח, בעד טיפולה בעסקת רכישת הדירה.

            אמנם, הנתבע טען כי יידע את התובעת מראש כי העסקה תלויה בגובה השמאות של הנכס, מאחר והוא תלוי בכספי משכנתא שהבנק אמור להלוות לו. עם זאת, הוא אשר כי היה צורך לפעול במהירות, מאחר ורצה לרכוש את הדירה. דברים אלו עולים בקנה אחד עם טענותיה של התובעת בדבר האינטנסיביות שנדרשה בפעולות לקראת החתימה על הסכם המכר, והצורך בעריכת כל הבדיקות המקדמיות באופן מיידי. התובעת מלאה, אפוא, את חובתה והתחייבותה כלפי הנתבע, עת פעלה לביצוע כל הבדיקות המקדימות באופן מיידי ואף ניסחה טיוטא של הסכם המכר, אשר אמור היה להחתם בתוך מספר ימים.

5.         אמנם, הצדדים לא סיכמו מראש מה יהיה גובה שכר הטרחה, במדה והסכם המכר לא יחתם בסופו של דבר. עם זאת, עצם העובדה שהסכם המכר לא נחתם, אין בה כדי למנוע מהתובעת לקבל את שכר הטרחה, בעד העבודה שבצעה בפועל. נראה כי גם הנתבע מסכים לכך, אלא, שהסכומים שהציע לשלם, אינם תואמים את העבודה שבוצעה בפועל על ידי התובעת.

6.         באין הסכם בדבר גובה שכרה של התובעת במקרה שלא ייחתם הסכם המכר, יש לקבוע את את שיעור השכר הראוי, מכח סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי). הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ראה ע"א 136/92 ביניש - עדיאל עורכי דין ואח' נגד דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 וכן, ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נגד מירון, בן - ציון ופריבס עורכי - דין, שותפות רשומה, פד מו(4) 586). קביעת שכ"ט עו"ד ראוי נעשית בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, על בסיס ראיות המובאות בפני בית המשפט (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית ואח' נגד הורשפלד ואח', עמ' 165).

שכר טרחת עורך הדין יכול שיקבע על פי שיטות שונות ושיעורו, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם, לרבות היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין והמוניטין שיצא לו כמומחה בנושא ותוצאות הטיפול המשפטי (ע"א 136/92, לעיל).

7.         בענייננו, מדובר בעסקת מכר פשוטה ושכר הטרחה שסוכם בין הצדדים בעד טיפולה של התובעת בעסקת המכר עד לסיומה, עמד על סך של 3,800 ש"ח (כולל מע"מ). התובעת הוכיחה כי בצעה את כל הפעולות המקדימות, המפורטות לעיל, כמו גם עריכת טיוטא של הסכם המכר והמסמכים הנלווים לצורך הוצאת ההסכם אל הפועל. בנסיבות אלו, אני סבור כי התובעת זכאית לסכום הקרוב למחצית משכר הטרחה שנקבע בין הצדדים, קרי - סך של 1,600 ש"ח (כולל מע"מ), אשר ישקף את העבודה אותה בצעה והזמן אותו השקיעה.

8.         לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,600 ש"ח. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה, כולל אגרת בית המשפט, בסך של 250 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.